לאלה שהתעניינו מה מעשי בהמשך הדרך: אני חזרתי להימלאיה, ברכבת קטנה ומדהימה המתפתלת גבוה מעל לצוקים ודרך מעל למאה מנהרות והרבה הרבה גשרים, שבסופו של דבר מגיעה לבירת הימצ’ל, שימלה.
שימלה ידועה יותר כמשכן הקיץ של השלטון הבריטי בהודו. מדי שנה הממשלה וכל משרדיה היו מהגרים מהחום המזעזע של דלהי לכאן, ועד היום ההשפעה הבריטית ניכרת כאן בכל פינה.
שימלה היא מקום די משעמם לתרמילאי המצוי, ומאכלסים אותה בעיקר הודים שבורחים מהחום להרים, ומבלים את זמנים, כמוני ביומיים האחרונים, בשוטטות במדרחוב מצוחצח ונקי שאמור להשקיף על נוף קסום של הרים. ההרים עצמם לא ממהרים להופיע, מכיוון שענני המונסון כבשו בשבוע האחרון את רוב הודו, בנתיים בלי הרבה גשם אבל עם ערפל שמרשה רק לפעמים להציץ לנוף חמקמק ירוק ויפה. מלבדם מסתובבים ברחובות הסגורים לכלי רכב גם הרבה פקידים, עורכי דין ואנשים בחליפות, וכל יום בשעה 10:00 נשמעת צפירה ארוכה המודיעה לביקורקטים על תחילת יום העבודה…
מכאן אני ממשיך רק למבואות של עמק קינאור, ובתקווה גם לספיטי. העמקים האלו מתחברים בדרך הראשית ההודו-טביטית, אבל בשבוע האחרון דרך זו נסחפה בשיטפון מוזר, ולכן עלי לשנות את תוכניותיי, ועל כך תשמעו שאחזור מהעמקים עוד כשבועיים…